מתגרש יקר,
סעיף 2 לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות) אינו עורך הבחנה לעניין זהות החייב במזונות בן הזוג. לשון החוק קובעת, כי חובת המזונות היא כלפי בן הזוג באופן כללי.
האם קיימת חובה לאישה לזון את בעלה?
על פי המשפט העברי, קשר הנישואין אינו גורם לחובת מזונות אשה כלפי בעלה. חובה זו חלה רק על הבעל כלפי אשתו.
חובת מזונות כלפי הבעל תעמוד מדיני הצדקה הכללים במשפט העברי.
המשפט העברי קבע שלושה פרמטרים מקדימים המגבשים את חובת האישה לשלם מזונות לבעלה:
- חובת המזונות חלה על "אמיד" – יש לבחון את מצבו הכלכלי של הנותן, אם קודם יש לו לפרנס את עצמו ואתה אלה שמן הדין הוא חייב לפרנסם. חובת האשה לזון את בעלה תעמוד רק לאחר שבוחנים אם הכנסתה מספקת לצרכיה ונותרה בידה יכולת כלכלית עודפת.
- הזכאי למזונות – "הנצרך" – רק לאדם שאין ביכולתו הכלכלית לדאוג לצריו עומדת הזכות לקבל צדקה. אם לבעל יש משאבים או פוטנציאל לכלכל את עצמו הרי שלא תעמוד חובת האשה לפרנסו.
- היקף המזונות – "כדי מחסורו" – רמת המזונות תהא לפי מה שהורגל אליה הנצרך לצדקה. אם הנצרך לא היה רגיל לאורח חיים מסוים, הרי שלא חלה חובה על האמיד לספק את צרכיו מעבר למה שהורגל.
כיום, במדינת ישראל, קיים רק פסק דין אחד שבו נדונה חובת המזונות שעל אשה כלפי בעלה. בפסק דין זה לא ניתנה קביעה שיפוטית לגופו של עניין והצדדים הגיעו להסכם לפיו האשה תזון את בעלה בסכום מסוים עד אחרית ימיו.
* הכותבת עוסקת בדיני משפחה.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
